פס"ד בעתירה לקבלת אשרת כניסה רב פעמית לבת זוג של אזרח ישראלי

העותרים הם בני זוג נשואים. העותר בעל אזרחות ישראלית והעותרת בעלת אזרחות אוקראינית. בקשת העותרים הינה כי המשיבה תעניק לעותרת אשרת כניסה רב פעמית, במסגרתה תוכל להתלוות לבן זוגה בביקוריו התכופים בישראל. העותרת נכנסה לישראל כקרבן סחר בנשים ואולצה לעסוק בזנות. המשיבה סירבה להתיר את כניסת העותרת כיון שנכנסה ארצה בזהות בדויה לשם עיסוק בזנות. בעתירה שלפניי עולה השאלה האם ניתן לטעון כי אישה בחרה לעסוק בזנות, והאם ניתן לשלול ממנה ומבן זוגה זכויות בשל עיסוקה בזנות. לאור רקע זה להגעת העותרת ארצה, פסק הדין מותר לפרסום ללא שמות הצדדים עליהם מוטל איסור פרסום בשל צנעת הפרט.

1.         רקע הדברים

העותרת הגיעה ארצה בשנת  2003, כאשר הייתה בת 22 ונעצרה בפשיטה על מכון ליווי בעת שעסקה בזנות. העותרת נכנסה ארצה בזהות בדויה. העותרת טוענת כי הייתה צעירה בת 22, שגדלה ללא אם, חייתה בתנאי עוני קשים, ועל כן נענתה להצעת עבודה. לדבריה, האנשים אליהם פנתה הסדירו עבורה את מסמכי הנסיעה, הכניסו אותה ארצה  תוך שהם מציגים אותה כיהודיה העולה ארצה עם הוריה, וזאת ללא ידיעתה. היא קיבלה את הניירות ערב נסיעתה ואז גם פגשה את אותו זוג (פרוטוקול שימוע שנערך לעותרת נספח ב' לתגובת המשיבה). לדבריה הסתבר לה בדיעבד, שאף לקחו את סל הקליטה שקיבלה. היא החלה לעבוד מייד בזנות.

העותרת עסקה בזנות מרגע כניסתה ארצה ונעצרה בפשיטה משטרתית על מכון ליווי. לאחר שנחשפה הרשת במסגרתה הובאה, שיתפה פעולה עם הרשויות ומסרה את כל הפרטים הרלבנטיים לרבות זהותה הבדויה. לאור זאת, הושמה העותרת ע"י רשויות המדינה במקלט לנפגעות סחר בנשים. העותרת קיבלה ביום 30.12.04 תעודת מעבר ואשרת שהייה בארץ לששה חודשים על מנת לשקמה.

בתקופה זו הכירה העותרת את העותר, סיפרה לו את קורותיה  והוא בחר לקשור את חייו בחייה. לאור העובדה שאשרתה בוטלה, כיוון שהתברר שנכנסה ארצה בזהות בדויה, העותרים עזבו את הארץ ונישאו ביום 7.6.07 באוקראינה. לאחר שנישאו ביקש העותר לשוב ארצה עם אשתו ולהסדיר מעמדה במסגרת ההליך המדורג לבני זוג נשואים. בהליכים שנמשכו למעלה משנתיים סירב משרד הפנים לפתוח בהליך המדורג כיון שטען שהעותרת  הגיעה לארץ ביודעין לשם עיסוק בזנות, בחרה לעשות כן, ולצורך כך אף נכנסה ארצה בזהות בדויה. לאחר תלאות רבות וסירובים חוזרים ונשנים של המשיבה בהליכים שנמשכו למעלה משנתיים, בהם נשאר העותר לצד אשתו באוקראינה, מצא העותר עבודה באוקראינה כסגן נשיא לפיתוח עסקי של חברת יורופורט אוקראינה.

לאור זאת, העותר בחר שלא להתחיל בהליך המדורג באותו שלב, כיוון שממילא השניים לא התכוונו באותה עת לחיות בארץ,  וביקש כי יאפשרו לאשתו להתלוות אליו בביקוריו בארץ, ביקורים תכופים שמאפשרת החברה אצל קרובים ובני משפחה. העותרים ביקשו זאת, כיון שהעותר מגיע ארצה לעיתים קרובות, וכל שביקש היה אשרת כניסה רב פעמית שתאפשר לעותרים להגיע ארצה ביחד מבלי שיהיה עליהם להגיש בקשה חדשה ונפרדת לקבלת אשרת כניסה לעותרת בכל פעם שבכוונתם להגיע ארצה לביקור (בקשה הכרוכה בזמן ומשאבים רבים בכל פעם מחדש). הבקשה לאשרת כניסה רב פעמית (אשרת תייר) הוגשה למשרד הפנים ביום 13.7.08. העותר הציע להפקיד ערבות בכל סכום שהוא, וביקש, כי כיוון שמדובר בסעד מינימלי, יראו בבקשה בקשה חדשה ולא יתייחסו להחלטות הקודמות שניתנו כאשר העותרים היו מעוניינים לפתוח בהליך המדורג לקבלת מעמד עבור העותרת.

ביום 24.7.08 סורבה הבקשה. בתשובת משרד הפנים נאמר: " הבקשה נידונה במשרד הפנים בירושלים ולא אושרה, מפני שהגב' הנ"ל עלתה במירמה וביודעין וכן עסקה בזנות ומעמדה בוטל בארץ...". היינו, משרד הפנים דחה למעשה את הבקשה למתן ויזה רב פעמית מאותם נימוקים בשלה סורבה בקשת העותרים לפתוח בהליך איחוד משפחות, ההליך המדורג - "בחירתה" של העותרת לעסוק בזנות, ולצורך כך כניסה לישראל בזהות בדויה.

בעקבות סירוב זה הוגשה העתירה שלפניי.  בדיון שהתקיים ביום 22.10.08 הצעתי למשיבה כי תינתן אשרה כאמור כנגד ערבויות גבוהות שהציעו העותרים. המשיבה הסכימה למתן אשרת תייר חד פעמית כנגד ערבות, אך סירבה למתן אשרה רב פעמית.

2.         סחר בנשים ו "הבחירה" לעסוק בזנות

א.        כללי

כאמור, העותרת נכנסה ארצה כקרבן סחר בנשים, והועסקה בזנות כפי שפורט בפתח הדברים. המשיבה אינה חולקת על עובדות אלו. עם זאת, לטענת ב"כ המשיבה, עו"ד שחף, האשרה ניתנה לעותרת על מנת שתוכל לתת עדות כקרבן סחר (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 28.12.08, שורות 8-9). המשיבה מסכימה שהעותרת הייתה קרבן של סחר בנשים. עם זאת, לטענת המדינה כיוון שהעותרת ידעה שזו מטרת הגעתה ארצה, ובחרה בכך, ונעזרה לשם כניסתה ארצה בזהות בדויה אין לאפשר לה להיכנס לישראל באשרת תייר רב פעמית, ואף לא להתחיל בהליך המדורג לקבלת מעמד מכוח היותה נשואה לאזרח ישראלי.

תגובה זו של המדינה מקוממת ומוטב היה לה שלא נטענה. תיאור העותרת כמי שכל האופציות היו פתוחות לפניה, והיא בחרה לעסוק בזנות, החליטה לעשות כן בישראל, ונכנסה ארצה בזהות בדויה, רחוק מרחק מזרח ומערב מהמציאות של קורבנות סחר בנשים, נשים העוסקות בזנות בכלל ושל העותרת בפרט. תאור מתאים יותר היא תיאורה של אורית קמיר, פמיניזם זכויות ומשפט 2002, להלן: " קמיר", פמיניזם זכויות ומשפט, בעמ' 115):

"בארצות עניות נשים נחטפות, או שהן מפותות בהבטחות שווא שיקבלו משרות שיוכלו להשתכר בהן למחייתן ולמחית משפחותיהן. כשהן מצויות בידי סוחרי העבדים הן נכלאות בניגוד לרצונן, מוברחות לארצות עשירות יותר ונמכרות בארצות היעד תמורת סכומי כסף... אחד הרכיבים המקשים על ההתמודדות עם התופעה הוא אופייה הגלובלי. הנשים הצעירות, קרבנות סחר העבדים, מוברחות ממדינות מוצאן, ונמכרות בחלקים שונים של העולם. כתוצאה מכך משפחותיהן אינן יכולות לאתר אותן, ואילו במקומות שבהן הן נכלאות ונאנסות הן זרות ומבודדות, אינן דוברות את שפת המקום, אינן מכירות נפש חיה, ואינן יודעות כיצד להזעיק עזרה. מדינות האם שלהן אינן יכולות להגן עליהן, ואילו המדינות שבהן הן נכלאות מתייחסות אליהן כאל שוהות בלתי חוקיות וכאל עברייניות לא רצויות " (הדגשה שלי - מ' א' ג')

ב.         סחר בנשים - התופעה וההכרח למגרה

זנות וסחר בנשים היו בראש ובראשונה עבירות אלימות ביזוי וניצול. על אף שעתירה זו עניינה בקרבן העבירה, יש לעמוד על הנסיבות של עבירה זו כדי להבין עד כמה רחוקה מהמציאות טענת המשיבה כי העותרת בחרה בכך ומסיבה זו יש לשלול ממנה זכויות.

תאר את התופעה כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבליןבע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 2006) פיסקה 17 לפסק דינו. הדברים נאמרו במסגרת משפט אזרחי בו ביקש ניזוק לקבל פיצוי שיאפשר לו לקבל שירותי מין בתשלום:

"ההיבטים החמורים הסובבים את "תעשיית הזנות" בישראל עטו לבוש קשה במיוחד עם התפשטות התופעה של הסחר בנשים לצרכי זנות. השופט מ' חשין כתב כי העבירה של סחר בבני אדם  "עבירה חמורה היא במיוחד... עבירה זו עבירה נגזרת היא מתופעות בזויות שנתגלו בחיי המדינה, תופעות של 'יבוא' המלווה בהתנהגות נקלית ובזויה כלפי אותן נערות ונשים המבקשות למצוא פת לחם . (בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(3), 1992). והשופט י' טירקל הוסיף כי "... העבירה של סחר בבני אדם לצורך העסקתם בזנות היא מן העבירות הבזויות והנתעבות ביותר שבספר החוקים שלנו. יש בה מן הזוועה שבמכירת אדם, מן האכזריות וההשפלה שבניצול המיני ומן האימה שבסחיטה. בתוך עבירה זאת מובנים המורא והפחד שמטיל הסוחר על קורבנותיו - ואף על מעורבים אחרים במסחרו - בתקופת השעבוד; ואף אחרי שיצאו מעבדות לחירות (בש"פ 9274/01 מדינת ישראל נ' עמי ישי, תק-על 2001(4)  57 )."